טנזניה – ויקיפדיה

ב-26 באפריל 1964 הוקמה הרפובליקה בשם הרפובליקה המאוחדת של טנגניקה וזנזיבר כאיחוד של טנגניקה וזנזיבר ומאוחר יותר שינתה הרפובליקה את שמה לשם הרפובליקה המאוחדת של טנזניה.

ב-1971 הודח שליט אוגנדה, מילטון אובוטה, מתפקידו ויצא לגלות בטנזניה, אצל ידידו ג'וליוס נייררה.

ב-1979 הכריזה טנזניה מלחמה על אוגנדה לאחר שזו ניסתה לספח לעצמה שטחים בצפון המדינה. טנזניה לא הסתפקה בסילוק הכוחות האוגנדים משטחיה, אלא אף פלשה לתחומי אוגנדה וכפתה את גירושו של הרודן האוגנדי אידי אמין והחזרתו לשלטון של אובוטה.

בחירות רב-מפלגתיות שנערכו לראשונה בשנת 1995 סימלו את קץ השלטון החד-מפלגתי בטנזניה. ב-23 בנובמבר 1995 הושבע בנג'מין מקפה כנשיא המדינה. שתי מערכות בחירות נערכו מאז, בעיקר לנוכח התנגדות עממית ומעמדה האוטונומי-למחצה של זנזיבר, ובשתיהן ניצחה מפלגת השלטון, חרף עדויות משקיפים בדבר אי-סדרים.

נשיא טנזניה וחברי האספה הלאומית (פרלמנט חד-ביתי בן 384 חברים, מתוכם 264 נבחרים על פי השיטה הרובנית, והשאר – על פי השיטה היחסית) נבחרים בבחירות ישירות לתקופת כהונה בת חמש שנים. הנשיא, העומד בראש הרשות המבצעת, ממנה ראש ממשלה המשמש כמנהיג הממשלה באספה הלאומית. הנשיא בוחר את חברי הקבינט מבין חברי האספה הלאומית, אך החוקה הטנזנית מסמיכה אותו לבחור בעשרה שרים שאינם חברי הפרלמנט.

היחסים האוטונומיים-למחצה שמקיימת ממשלת טנזניה עם זנזיבר מהווים מערכת שלטונית ייחודית למדי. בית הנבחרים הזנזיברי, המונה 76 נציגים, עוסק בעניינים הרלוונטיים לאי בלבד. החוקה משריינת חמישה מושבים באספה הלאומית לחברי בית הנבחרים הזנזיברי. להלכה, בית הנבחרים של זנזיבר רשאי לחוקק חוקים עבור זנזיבר מבלי להזדקק לאישורה של ממשלת האיחוד, כל עוד אין הדבר מתנגש עם עניינים הנוגעים לטנזניה כולה.

הרשות השופטת בטנזניה כוללת חמש ערכאות, ומשלבת את מערכות החוק השבטי, האסלאמי והבריטי. השופטים ממונים על ידי נשיא בית המשפט העליון של טנזניה (הממונה בעצמו על ידי הנשיא), מלבד אלה המכהנים בבית הדין לערעורים ובבית המשפט העליון, הממונים על ידי הנשיא. מערכת המשפט בזנזיבר מקבילה לזו הקיימת באיחוד, ועל פסקי הדין של בתי הדין הזנזיבריים (מלבד אלה הדנים בסוגיות חוקתיות ובדין האסלאמי) ניתן לערער בבית הדין לערעורים של האיחוד.

טנזניה מחולקת ל-26 אזורים אדמיניסטרטיביים: 21 בטנגניקה, 3 בזנזיבר ו-2 בפמבה. 99 מועצות מחוזיות הוקמו לצורך הגדלת סמכות השלטון המקומי. כיום ישנן 114 מועצות הפועלות ב-99 מחוזות, מתוכן 22 עירוניות ו-92 כפריות.

טנזניה היא אחת המדינות העניות ביותר בעולם והשחיתות במדינה היא מהגדולות ביותר בעולם.

הכלכלה מבוססת בעיקר על חקלאות, שעליה מבוסס חצי מהתל"ג, מספקת 85% מהיצוא ומעסיקה 90% מכוח העבודה. תנאי הטופוגרפיה והאקלים מגבילים את שטח האדמה הניתנת לעיבוד ל-4% משטח המדינה.

התעשייה כוללת כמעט אך ורק עיבוד של מוצרי חקלאות ומעט מוצרים אחרים. בעשור האחרון של המאה העשרים גדל היצוא התעשייתי, בעיקר יצוא מינרלים.

המדינה מחפשת גז טבעי באזור הדלתא של רופיג'י.

בשנת 2019 התפוצצה מכלית דלק במורוגורו, 89 אזרחים נהרגו ונפצעו עוד רבים.

טנזניה נמצאת במזרח אפריקה, לחוף האוקיינוס ההודי. היא גובלת בקניה ובאוגנדה מצפון, ברואנדה, בורונדי וקונגו ממערב, בזמביה, מלאווי ומוזמביק מדרום.

מלבד השטח ביבשת, המדינה כוללת גם מספר איים סמוך לחוף המזרחי של אפריקה, בהם איי זנזיבר, מאפיה (Mafia) ופמבה.

אוכלוסיית טנזניה מונה כ-71.6 מיליון בני אדם. תוחלת החיים עומדת על כ-70 שנים בממוצע. שיעור הפריון עומד על 4.33 ילדים לאישה.

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: טנזניה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טנזניה

• אתר האינטרנט הרשמי של טנזניה
• מידע על טנזניה באתר משרד החוץ הישראלי
• טנזניה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• ארי ליבסקר, הרפתקאות ארי בספארי והמרדף אחרי עשירי העולם לרגלי הקלימנג'רו, באתר כלכליסט, 29 באפריל 2010
• רויטל חורש, מסאי אחר: יממה עם השבטים של טנזניה, באתר nrg‏, 16 ביולי 2013
• רן דגוני, ...וארבעת איי היציבות (טנזניה, זמביה, חוף השנהב ומלאווי), מעריב, 22 באפריל 1984
• יריב כץ, ארץ הג'ונגל: מסע בטנזניה, באתר ynet, 26 במאי 2015
• זיו ריינשטיין‏, בטן-גב בשילוב ספארי: השילוב המנצח של טנזניה, באתר וואלה, 3 בספטמבר 2015
• סמדר רייספלד, נסענו לספארי בטנזניה וחשבנו שאנחנו לגמרי מוכנים לבלתי צפוי. אז חשבנו, באתר הארץ, 1 במאי 2019
• סוכנויות הידיעות, הכירו את המטבע הגרוע בעולם שרק ממשיך לצלול ולצלול, באתר ynet, 19 במרץ 2025
• טנזניה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)